<h1>ארחות חיים הלכ' שני וחמישי סימנים ב'—ג'</h1>
<h2>דף יז:</h2>
ועל ענין י"ג מדות כתב ר' האיי בתשובה שאין היחיד רשאי לאומרן וכ"כ ר' עמרם וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשובה וז"ל מסתברא שאין אומרים י"ג מדות ביחיד כל שאומר דרך תפלה ובקשת רחמים דכדברים שבקדושה הם כשז"ל בהגדה נתעטף הקב"ה כש"צ והראהו למשה בסיני ואמר כל זמן שישראל חוטאין כשיגיע עת צרה יעשו כסדר הזה ואני מוחל להם עכ"ל. פי' י"ג מדו' להר"י מקור' ז"ל. ה' ה' זהו מדת רחמים לומר שמרחם האדם ומשמרו מן החטא ומרגיל האדם לידי מצוה קודם שיחטא. וה' השני ר"ל שיעשה כן אף לאחר שיחטא אם שב בתשובה שלימה. ולכך לא הזכיר משה במרגלים רק שם א' שכבר חטאו. ופי' זה נראה כי איך יתכן לומר שמדת רחמים לא ייטיב לאדם אלא קודם שיחטא אין זה רחמים כ"א דין למה לא ייטיב לו מאחר שלא חטא ועבד את בוראו. אל גם זה רחמים כמו שנא' אלי אלי למה עזבתני דאלו היתה מדה"ד לא היה לו לומר למה עזבתני דפשיטא ליה למדה"ד לעזבה. וכן פרש"י ז"ל שמצא במכילתא. רחום פי' שמרחם בלא דין מאהבה כמו שהאב מרחם על הבן וחלוק יש בין רחום וחנון. רחום ר"ל שמרחם לשואלו. וחנון בלא שאלה לפי צרכו כראוי לו. ועוד דרשו רחום שמכפר עון וחנון שמשיב לו חנם מאוצר חנם. אין זה מן הפי'. מדרש אגדה וחנותי את אשר אחון הראה לו הקב"ה למשה כל אוצרות טובות והוא שואל לו אוצר זה למי למי שעושה צדקות וזה למי לבעלי תורה. וזה למי למכבדיה. הראה לו הגדול וא"ל זה למי שאין לו שכר חנם אני עושה לו. וחנותי את אשר אחון מאוצר חנם אטיב לן ורחמתיו ע"כ. ארך אפים לצדיקים וגם לרשעים וגם זה לטובה להם אולי ישובו קודם שיבא עליהם הפורענות. ורב חסד לצריכים חסדו כשאדם שקול מחצה עונות ומחצה זכיות ורב חסד מטה כלפי חסד כלפי הזכיות ברוב חסדו. ואמת פי' מאמת דברו לטובה שלא חזר דבר טוב שאמר הקב"ה על ישראל ריקם כדאשכחן גבי משה ואעשה אותך לגוי גדול וכתיב ובני רחביה רבו למעלה. אבל לרעה אינו כן שמצינו בננוה שאמר יונה עוד מ' יום ונינוה נהפכת וכתיב וירא ה' כי שבו מדרכם הרעה וינחם וכן נמי כתיב ההוא אמר ולא יעשה וי"מ הפסוק כלו בתמיה אך לפי' זה נוכל לפרש בניחותא וה"פ ההוא אמר ולא יעשה לענין רעה אם ישובו. נוצר חסד לאלפים דרשו חז"ל כתוב א' אומר לאלף דור וכתוב לאלפים. ומשני כאן לעושים מאהבה לאלפים כאן לעושים מיראה לאלף. וכתיב ועושה חסד לאלפים לאוהבי ומדה טובה מרובה על מדת פורענות על א' ת"ק דכתיב פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים וחסד הוא מדת טובה יותר מצדקה כדכתיב וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו וצדקתו לבני בנים ולכך מחלקין אותה לב' מדות. נושא עון פי' יש תנאים חד אמר נושא דרשינן פי' כובש כלומר הוא מצמצם העונו' בסאה שלהם ומשים המרובה במקום מועט. וחד אמר מרים העונות מן המשקלות ומקל אותם עד ג"פ אם שב כמה דאמרינן מעביר ראשון ראשון וכך היא המדה. ואם חוזר הוא לקלקולו מחזירין ופשטי הכי נושא עון והפשע ועושה אותם כחטא שהוא שוגג כדכתיב ונפש כי תחטא בשגג' ועוד זה מזיד ופשע כדכתיב מלך מואב פשע בי מרד. וי"מ על שנא' על ג' פשעי ישראל כשבא העון הראשון אל מחיצה ראשונה אינו נכנס לפני הקב"ה וכן לא בב' ולא בג' עד פשע ד' אז נכנס לפני הב"ה ועז"כ ועל ארבעה לא אשיבנו. ונקה ר"ל דמנקה לשבים בכל לב והכי דרשינן ונקה לשבים לא ינקה לשאינן שבים ולהכי י"א לא ינקה אינו מן המנין לפי שאינה מדה טובה כמו השאר. ומנינם הכי הוא. ה' א'. ה' ב', אל ג'. רחום ד'. וחנון ה'. ארך אפים ו'. ורב חסד ז'. ואמת ח'. נוצר חסד לאלפים ט'. נושא עון י'. ופשע י"א. וחטאה י"ב. ונקה י"ג. וי"א שה' ראשון אינו מן המנין ומונין ארך אפים לב' מדות ולפי שדרשינן לצדיקים ולרשעים. וי"מ ארך אפים מדה א' ומונין נוצר חסד לאלפים לב' לפי שנוצר חסד בלבד עד ו' דורות ולפי שנוצר חסד קאי לעושה מיראה והוא עד אלף דור ואלפי' קאי לעושה מאהבה. וי"מ ונקה לא ינקה לענין אחד והכי פירושא אינו עושה העונות כמו דבר שמנוקה ואינו מנוקה אלא מנקה אותם לגמרי.
